החלטה בתיק ת"א 1514-07

לפני בקשה לאפשר עיון במסמך שגולה במסגרת גילוי מסמכים אך המשיבה מבקשת לדחות את גילויו לאחר "החקירה הנגדית של עדי המבקשת 2". 

המסמך נשוא הבקשה הוא הקלטה ותמלול של שיחה שנערכה בין נציג המשיבה לבין נציג המבקשת 2.

לבקשת המבקשות לגלות את המסמך כבר עתה, טענה המשיבה כי המסמך אמנם הוכן לצורך המשפט והיא מבקשת לעשות בו שימוש במהלך ראיותיה, אלא שהיא מבקשת שלא לגלותו בשלב זה כי גילוי המסמך "תסייע לו להכניס הסברים מראש לתצהיריו במענה לאותה ראייה" (סעיף 4 לתגובה) ועל כן בקשה לדחות את העיון עד לאחר חקירת עדי המבקשת ו"משכך לא מסרה העתק ממנו לעיון המבקשות".

לטענת המבקשות אין לאפשר למשיבה שלא לגלות המסמך בשלב המקדמי כאמור בהלכה שהותוותה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב, פ"ד נה(1) 515 לפיה "הכלל בענין זה הוא משחק בקלפים גלויים - חשיפת כל המסמכים הרלבנטיים בפני היריב, הן המועילים והן המזיקים" וכי "הסתרת מסמך כלשהו הוא חריג "ויש להעדיף את חשיפתו ליריב" (סעיף 7 לבקשה).

עוד טוענות המבקשות, כי המשיבה אינה מבהירה מדוע אין לגלות את המסמך ומדוע יש לסטות מכלל חובת הגילוי, וכי מלבד ציון המילים "הקלטה ותמלול" של שיחה המתיחסת ליחסים שבינה לבין המבקשת 2 לא הסבירה כיצד עלול העיון לגרום למבקשים לשבש ראיותיהם.

המשיבה, המתנגדת לבקשה, טוענת כי להקלטה ולתמלול יש השפעה רבה על יכולתה להוכיח טענותיה העובדתיות כפי שהיו בפועל וכי גילוי המסמך בעת הזו מסכל את האפשרות "להפריך את טענות המבקשת 2 בכל הנוגע למחלוקות הצדדים בקשר למקרה נשוא התביעה כעולה מכתבי הטענות..." (סעיף 3 לתשובה).

בטרם החלטה הוריתי למשיבה להמציא את החומר נושא המחלוקת במעטפה סגורה, לעיוני בלבד.

החומר הובא לפני ב -24.5.11.

לאחר שעיינתי בתמלילי השיחות באתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת המבקשים לעיין במסמכים. 

בהתאם להלכה הפסוקה - מקום שגילוי מסמכים אינו משרת את מטרת חקר האמת ואף עלול להביא לשיבוש ראיות על ידי הצד שכנגד המבקש גילוין נתון לבית משפט שיקול דעת לסטות מן הכלל של "משחק בקלפים פתוחים" ומעיקרון הגילוי והעיון ההדדי בין הצדדים להתדיינות.  

ראיתי לשוב ולצטט מפסק הדין המנחה בענין סוויסה הנזכר:

            "בידוע כי כיום הכלל הוא פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים   וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל (ראו בעניין סוויסה, בעמ' 527-520;     בעניין אליהו, בפסקות ז, ט(3)... יוצאים מכלל "הקלפים הגלויים" עשויים להיות          מקרים בהם מוצדק חיסיון, וכן מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה             זרה, או שלא בתום לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב ...    מקרים אלה מצדיקים, לעתים, דחיית הגשתה של ראיה  (או חומר העשוי לשמש כראיה) למועד מאוחר יותר ".

            " שיקול-דעתו של בית-המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו,     הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי-הדין כפי שהיא נתגבשה        בכתבי-הטענות ובצפי של בית-המשפט - לפי החומר שלפניו - לגבי הסתברות קיומן של            נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על-ידי בעל-דין לא ישרת את מטרות    הצדק".

ומההלכה לענייננו

לאחר שעיינתי בתמליל השיחה התרשמתי כי החשש הנזכר אינו מתקיים בענייננו ולטעמי עיון מוקדם לא יסכל את "מטרות הצדק".

אני סבורה כי עיקרי המחלוקת בין הצדדים התגבשו בכתבי הטענות במידה כזו שתקשה על המבקשים לשנות את גרסתם שהובאה בכתבי הטענות השונים, (כתב הגנה לתביעה; כתבי הגנה בהודעות צד ג' שנשלחו אליהן; והודעת צד ג' שהן שלחו בעצמן).

המבקשות בהחלט מסרו גרסה אשר לטענת המשיבה נגדם, כך הבהירו מעמד של כל אחד מהמבקשות, את חלקה בנטען, ואת מלוא טענותיה באופן שלא ניתן לומר כי הגרסה חסרה.  

אמנם אין לי ספק כי גרסה בתצהיר עדות ראשית צפויה להיות מפורטת יותר מהאמור בכתבי הטענות יחד עם זאת, מעיון בכל כתבי הטענות של המבקשות לא מצאתי כי בעניננו מדובר בהכחשה כללית וגורפת ללא גרסה עובדתית להפך מצאתי גרסה לטענות בכתבי הטענות השונים.

לא רק זאת אלא שמעיון בתמליל ההקלטה מצאתי תשובות חלקיות לשאלות מכוונות ששאל נציג המשיבה את נציג המבקשות, וכשלעצמי לא ראיתי בתשובות לשאלות את מה שהמשיבה רואה בהם, ואחזור ואומר כי למקרא התמליל עולה כי למעשה הוכנה 'חקירת נציג המבקשות שהוקלט כשהתחקור מונחה מטרה'  - אולם זאת ציינתי מעבר לצורך ולהתרשמותי בעת הזאת.